במקרו אנו עדים לכך שהעולם מתנהל על פרדוכסים. זה מתחיל עוד מספר הספרים המראה מקרים של רשע וטוב לו צדיק ורע לו. הוא מדבר גם על מציאות עגומה של אותם זמנים שהם גם אות וסימן לזמנים אחרים כמו זמננו אנו כאשר נכתב: " שריך סוררים וחברי גנבים" (ישעיהו פרק א 23)
ומאז מתקופת התנ"ך ועד היום עולם כמנהגו נוהג. לא השתנה דבר לא זז דבר. השאפתנות הסררה ,אהבת בצע ,וכסף, נשארו כמות שהיו מה שהשתנו הם האמצעים. או אמצעי הייצור ותו לא. האדם לא שינה ולא כהו זה מאופיו.
אז מה הפלא שהוא מעוניין ר בדירת פאר בקיסריה עם מקרר 15 דלתות ומיטה שיכולה להפך לספינה או למטוס מעופף, ואחר מרבה נכסים בלי סוף מבלי להרבות דאגה. ומי ישלם את כל זה? האזרח האפור הפשוט שבתוך ההיררכיה הדמוקרטית הזאת אין לו בעצם אף לא קול אחד להוציא מגרונו הניחר.
לפעמים אני חושב שמזרחי הסנדלר ולוי מוכר הירקות יכולים לנהל את המדינה טוב יותר מכל רודפי כסאות ושלטון המצליפים ללא רחם במעמד הבינוני והעניים שבעם.